נעים מאוד, מרינה פונס.
מטפלת רגשית באנשים אחרי אובדן, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית. אלמנה משנת 2015, ואמא לאיתן שהיה בן שנתיים כשאבא שלו נפטר.
ברק בעלי נפטר מסרטן כשהייתי בת 30. ניסיתי אז כמיטב יכולתי לתפקד על אוטומט מבלי לשקוע לתוך העצב והכאב. אבל מדי פעם איתן היה שואל פתאום "מתי הולכים לבקר את אבא בבי"ח?"
וברגע אחד האוטומט היה מתנפץ, הנשימה שלי הייתה נעתקת, והיה משתלט עליי רצון להיעלם מכל המצב הנוראי הזה שנכפה עלינו. ידעתי שהדבר הנכון לעשות הוא להיות כנה איתו לגבי כל מה שקרה, אבל הייתי חלשה,
מבולבלת ומפוחדת. בכל פעם שנדרשתי לענות על שאלה של איתן הייתי צריכה "להמציא את הגלגל", כי אף אחד לא לימד אותי איך מגדלים ילד יתום ובאיזה מילים עונים על השאלות שלו מבלי לגרום לו לקשיים נוספים.
הזמן עבר, התאבלתי על האובדן שלי, למדתי על אופן שבו נפש הילדים תופסת מוות של הורה, דיברתי עם איתן אמת קונקרטית על האובדן של אבא. עם הזמן ראיתי שהדרך שלי עובדת: איתן צמח להיות ילד שמח ובטוח
בעצמו, ללא רגשי נחיתות או חרדות, וככל שהוא גדל השיח שלנו על אבא ועל מוות הולך ומעמיק. אין בבית שלנו אף נושא שהוא טאבו.
אחרי 7 שנים בהן אני נותנת הדרכת הורים פרטנית וקבוצתית בכל הקשור לתיווך אובדן לילדים, ארזתי את הידע האישי והמקצועי שלי לתוך הדרכה דיגיטלית כדי לעזור לכל אמא/אבא שנמצאים במצב שהייתי בו, ולתת
כלים ותשובות שיקלו עליך לתווך לילדים שלך את האובדן.
